משרד האוצר האמריקאי מושך את הצעת המעקב המורחבת על עסקאות קריפטו

משרד האוצר של ארצות הברית משך הצעה שנויה במחלוקת שהייתה מרחיבה את הדרישות החלות על עסקאות במטבעות דיגיטליים. הנסיגה דווחה ב־6 בנובמבר 2026 באתר The Block, שתיאר אותה כהצעת מעקב שנשענה על מה שמכונה "כלל הנסיעה" (Travel Rule). בשלב זה, הרחבת הדרישות ירדה מהפרק.

הדיווח לא פירט מה בדיוק כללה ההצעה, וגם לא איך נימק משרד האוצר את ההחלטה. לא ברור אם יוגש בהמשך נוסח מתוקן. לכן כדאי להפריד בין מה שידוע לבין מה שעדיין פתוח. ידוע שההצעה ירדה מהשולחן ושהיא הייתה מרחיבה את הדרישות על עסקאות קריפטו. לא ידוע אם מדובר בוויתור סופי או בהקפאה עד לנוסח אחר.

כלל הנסיעה: מה כבר חל היום על העברות קריפטו

כלל הנסיעה נולד בעולם ההעברות הבנקאיות. לפי העיקרון, כשמוסד פיננסי שולח כסף, פרטי השולח והמקבל "נוסעים" יחד עם ההעברה אל המוסד שמקבל אותה, כדי שגופי אכיפה יוכלו לעקוב אחרי מסלול הכסף. כוח המשימה הבינלאומי FATF החיל את העיקרון גם על נותני שירותי קריפטו, ובפועל בורסת קריפטו שמעבירה מטבעות של לקוח לבורסה אחרת נדרשת לצרף מידע מזהה על שני הצדדים.

הנסיגה נוגעת להצעת ההרחבה, והכלל הקיים לא בוטל. מי שמעביר היום ביטקוין מבורסה אמריקאית לבורסה אחרת ימשיך לעבור את אותו תהליך זיהוי שהכיר עד עכשיו. מה שנחסך, לפחות כרגע, הוא שלב נוסף של דרישות.

למה הרחבות כאלה שנויות במחלוקת

The Block לא פירט את טענות המתנגדים להצעה הספציפית, אבל הוויכוח סביב הרחבת איסוף המידע בקריפטו מוכר היטב. בהעברה בנקאית רגילה, פרטי הלקוח נשמרים אצל הבנק ואצל הרשויות. בבלוקצ'יין המצב שונה, כי כל העסקאות גלויות לכל מי שמסתכל. ברגע שמחברים שם ומספר זהות לכתובת מסוימת, כל ההיסטוריה של אותה כתובת נחשפת, כולל יתרות ועסקאות עתידיות. מכאן הטענה של תומכי הפרטיות שכל הרחבה של איסוף המידע בעולם הקריפטו כבדה יותר מהמקבילה הבנקאית שלה.

נקודת חיכוך שחוזרת בדיונים האלה היא ארנקים בשמירה עצמית, כלומר ארנקים שהמשתמש מחזיק בעצמו בלי מוסד מתווך. אין שם גוף שאוסף פרטים, ולכן כל דרישה להרחיב את המעקב גם אליהם מעבירה את הנטל אל הבורסות. הן נדרשות לברר מי עומד מאחורי כתובות של אנשים שאינם לקוחות שלהן.

ויש גם שאלת האבטחה. כל מאגר מידע מזהה שבורסה נדרשת לשמור הוא יעד פוטנציאלי לתוקפים, ומאגר שמקשר בין זהויות, כתובות ויתרות שווה הרבה לפושעים. ככל שהדרישות רחבות יותר, המאגרים האלה גדלים.

מה נשאר על השולחן למי שמעביר קריפטו מחו"ל לבנק בישראל

למשקיעים ישראלים שעובדים מול בורסות אמריקאיות, הנסיגה מורידה חשש עתידי אבל לא משנה את מה שקורה ברגע שהכסף מגיע לבנק כאן. בנקים בישראל נוטים לעכב או לשאול שאלות על העברות שמגיעות מבורסות קריפטו בחו"ל, ולבקש תיעוד של מקור הכספים. חוזר 2862 של בנק ישראל, שמתקן את הוראה 411, מבטל את חובת בדיקת מקור הכספים ומסלול המטבעות מעל 100 אלף ש"ח בשנה ומחליף אותה בבדיקה מבוססת סיכון, אבל רק החל מ־1 במאי 2027. עד אז הכלל הישן ממשיך לחול.

נניח שקניתם ביטקוין ב־80,000 ש"ח, מכרתם אותו בבורסה זרה ב־120,000 ש"ח והעברתם את התמורה לחשבון בישראל. הרווח הוא 40,000 ש"ח, והמס עליו הוא 25%, כלומר 10,000 ש"ח. מכיוון שההעברה עוברת את רף 100 אלף השקלים בשנה, לפי הכללים שבתוקף היום הבנק יבקש לראות את מסלול המטבעות ואת מקור הכסף. את הדיווח לרשות המסים בטופס 1399 צריך להגיש תוך 30 יום מהמכירה, בלי קשר לשאלה מה מחליטים בוושינגטון. הפרטים המלאים נמצאים במדריך המס על ביטקוין וקריפטו.

בפועל, אם אתם מתכננים להמיר קריפטו לשקלים, שמרו אישורי קנייה, דפי חשבון מהבורסה והיסטוריית העברות בין ארנקים. לפי החוזר החדש, שימוש בנותן שירות בעל רישיון מרשות שוק ההון, או בנותן שירות זר מורשה ממדינה שאינה בסיכון גבוה, מוריד את רמת הסיכון בעיני הבנק, בעוד מיקסרים, מטבעות אנונימיות ובורסות לא מפוקחות מעלים אותה. את השלבים המעשיים תמצאו במדריך למכירת ביטקוין והעברת הכסף לבנק.

מבחינה רגולטורית, משיכת הצעה בארה"ב אינה ערובה לכך שהיא לא תחזור בנוסח אחר. אם אתם מחזיקים חשבונות בבורסות אמריקאיות, כדאי לעקוב בחודשים הקרובים אחרי הודעות משרד האוצר והרשויות הכפופות לו.

הכתבה נועדה למטרות מידע בלבד ואינה ייעוץ השקעות.